יש משהו בחברות ילדות, שכמעט ולא ניתן לשחזר בחברויות חדשות.
ומדגישה את ה"כמעט", כי אם יש לך מזל, את מרוויחה עוד כמה יקרות בדרכך (וזכיתי!).
הן משדרות לי בית וביטחון ואני יודעת שאיני צריכה להוכיח עצמי בפניהן או להרשימן, כי הן זוכרות לי חסד נעורים ואוהבות אותי בגלל מי שהייתי ומי שגדלתי להיות. (פחות או יותר כמו משפחה, רק עם פחות חגים...).
הן יכולות לגור רחוק ואראה אותן אחת לשנה, אבל כשירימו טלפון, זה ירגיש כאילו רק אמש ישבנו יחד ואכלנו משהו (כי זה אחד הדברים העיקריים שאנחנו אוהבות לעשות..). ולא משנה מתי ואיפה, כשאזדקק להן, הן יגיעו גם מאוסטרליה!
השנים עברו וכל אחת מצאה מקומה באזור חיוג אחר, אבל נשאה עימה לשם את החיבור המיוחד הזה.
וילדנו ילדים... ובאנו לשמוח יחד בכל הזדמנות. ועדיין... רחוקות פיזית ועל אף שיש חברות חדשות וחיים שונים, זה תמיד שם, עם געגוע קטן.
אחת מקפצת לי בין אוסטרליה לארה"ב (חזרי כבר!) והשאר פה ושם. ובחגים, כשבאים אל ההורים, קופצות על ההזדמנות ו...הולכות לאכול יחד (אלא מה?).
בשנה האחרונה, ארבע מאיתנו מצאו עצמן "חופשיות" מעבודה, מסיבה כזו או אחרת. ה"מאחדת" היקרה שלנו פתחה קבוצת איחוד ב- Whats App. (המצאת המאה או שמא מכה???).
פתאום מצאנו עצמנו פחות מקפלות כביסה ויותר מתקתקות במכשיר המצפצף ללא הרף, משתפות בכל גיהוק ומצלמות כל צעד של הילדים. בקניונים, כבר לא התלבטנו לבד, כי אם בסיוע ועדת האופנה היעילה.
כשזה החריף, היה ניתן לשמוע קיטורים של המין הגברי מתחת לשפה... מלמולים כאלה או אחרים בשעות המאוחרות של היום, שלא ממש הבנו, כי בדיוק הגבנו אחת לשניה. מפעם לפעם גם נפגשנו פה ושם ונהננו מכל רגע. אפילו שיתפנו פעם את אלו שמקטרים כדי שיפסיקו לקטר, אבל אז הם ניצלו המפגש כדי לקטר ביחד...
ואז לאט לאט כל אחת מאיתנו קיבלה קריאת חזרה לחיים האמיתיים... (אלו שקמים בהם בבוקר כדי להביא פרנסה והכביסות עדיין מחכות לנו בסוף היום).
אז תיאמנו מפגש "פרידה" (סתם תירוץ להיפגש לאכול), שבכלל התחיל מתמונת החלות המפתות שאפתה אחת...
והתאמנו להן שקשוקה...
ובהשראת כל מסיבות ההחלפות בפייס, החלטנו להכין שי מחמד סמלי מבלי לדעת למי מאיתנו.
הזמנו גם את המקטרים, שלא יקטרו והתחלנו במסיבה...
המפגש נערך באחד האזורים היפים בארץ, עמק יזרעאל.
ובחיי שעבר טרקטור בשדות!
הושבנו את הבעלים ליד האוכל והלכנו לפתוח מתנותתתת
הגרלנו מס' ושיחקנו משחק מגניב שמותר לחמוד מתנה ממישהי שבחרה לפני... אבל אחת שהיתה ממממש מרוצה מבחירתה הזהירה מניסיון כזה... וכך היה:
וזו הזדמנות נהדרת להודות על כך שזכיתי בכל אחת ואחת מהן!
אוהבת מאוד,
אורי
4 תגובות:
איזה כיף כל פעם מחדש לקרוא ..איזה מדהים שאתן שומרות על קשר כולכן משתבחות עם השנים! דש חם:-)
תודה, אירית!
בחזרה!
אורי,
קוראת אותך המון זמן והיום פשוט לא יכולתי שלא להגיב.
הכי התחברתי לפוסט הזה, יש לי חברות ילדות מתוקות שכל אחת מהן נמצאת במקום אחר. התחברתי כל כך למה שאת מתארת פה (מזל שיש וואטסאפ)
והכי התחברתי לרעיון המדהים שלכן! ולדרך המתוקה שבה אתן משמרות את הקשר, גם מרחוק.
שיהיה חג שמח,
נועה
תודה, נועה!
תמיד מחמם את הלב לדעת שקוראים ונהנים!
ואת צודקת, אין על חברות ילדות בעולם כולו!
הוסף רשומת תגובה