הכן ילדך לכיתה א'

את מיכלי, בכורתי, ילדתי לאחר 22 שעות לידה.
לרגע אחד, בעוד היא שוכבת על חזי, עצרה את בכייה, הילדה החכמה שלי והקשיבה לשיר ששרתי לה.

"דברי עכשיו, ילדה,
אני שומעת,
כל העולם
מקשיב למלמולך..
דברי, מלאך שלי,
אני יודעת,
שלא תמיד יקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות,
דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך...

עולם חדש וטוב, אני אתן לך,
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב פתאום לראות חצי ירח,
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה.

תהי קטנה, מאומה לא יפגע בך,
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהי קטנה, מאומה לא יברח לך,
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

(שיר לשירה/ מילים: יהונתן גפן, לחן: קורין אלאל)

אז בכיתי ובעת כתיבת מילים אלו זולגות הדמעות מעצמן.
הן זלגו גם היום, עת מדדתי לה את תלבושת ביה"ס המיוחדת...
ולבטח ישלטו בי גם ביום שלישי הקרוב..
הקטנה-גדולה שלי עולה לכיתה א...
הילדה המיוחדת שלי שמפתיעה בכל פעם מחדש
בעדינותה, בטוב ליבה, באישיותה, בכישרונותיה ובהיותה מיכלי שלי.
שלי ושל כל אלו שהיא הראשונה להם: בת, נכדה, אחיינית..
מרגע כניסתה לעולמנו שבתה כל אחד ואחד מאיתנו בקסמה.
קסם טהור של פיות אמיתיות, לא מהעולם הזה.
הקסם עליו חולמת, אותו מציירת בכל כך הרבה אופנים, עליו שואלת ולו מצפה.

והבטן מתהפכת לי ומנסה לתפוס רגע קט של לפני. כשהיא עוד קטנה..
אבל זו מתעקשת לגדול ולהיות אחראית ולהציע את עזרתה בכל פעם כשרואה שקצת קשה לי,
עם האמצעית או הקטנה. כי היא כבר גדולה. היא עולה לכיתה א.

ילדת בית כזו, שכל מה שצריכה בעולם הוא דף ועיפרון. היא כבר תצייר לכם חלום או פנטזיה, מציאות או הבטחה.
ואתם תישארו המומים לנוכח האמת שלה והיד הבטוחה. (בלי עין הרע).
יש לה ולי חלום קטן ועוד לא הצלחתי להשלימו במלואו. מי שמכיר את "מר מוכשר" מהטלויזיה, יכול להבין על מה ולמה...
ל"מר מוכשר" ישנו רהיט שווה במיוחד, הבנוי ממגירות רבות ושקופות ובכל מגירה עולם ומלואו מתחום היצירה.
מן חנות יצירה ביתית, מסודרת במגירות וקוראת לכל נפש לבוא ליצור.
וכ"כ חשוב לה ליצור, להדביק ולגזור ולשמח את אוהביה במחוות קטנות שהכינה.
והיה לי חשוב ליצור לה פינה משלה, נעימה ויפה. מן קודש הקודשים שלה. שלא יגעו או יזיזו לה.
משהו שלה. שלא צריכה לחלוק בו או לוותר לקטנות. כי היא גדולה.
וכשראיתי השולחן של אווה מ"לוח וגיר" ישר התאהבתי בו. בפונקציונליות שלו ובגודל המדויק לנישה שקיימת בבית, כאילו חיכתה רק לו. במראה המיוחד ובאופציית האחסון לילדה שאוגרת. והנה התמונה שגררה אותי לבית חנניה:

ה"בית לספר" (התלוי מימין) שמשמש לאחסון, הוא פטנט לשמירה על העמוד בספר, פשוט משכיבים הספר על הגג- גאוני!

לאחר אישור מהגדולה, נסענו יחדיו לגעת בשולחן ולבחור בו מקרוב. (וגם כדי להציץ לה בסטודיו...).

אלוהי הפרטים הקטנים (ותביאו מכונית גדולה).

בסטודיו המדהים של אווה, התאהבתי כמעט בכל הרהיטים, במחשבה מאחורי יצירתם ובאופן הגימור הנקי והאסתטי.
כ"כ התרגשתי שכבר שלפתי בפני הגדולה את הקלפים החזקים שהזמנתי לה בהפתעה...(כן, כן, סחבתי איתי ואבזרתי כמו בבית) כדי שתכנס למוד ושאני אנסה להתרגל לרעיון: הילדה שלי עולה ל-א...
היא מצידה, התיישבה והחלה לעבוד, כאילו היה זה מקומה מאז ומתמיד.

קלמר משגע- תמר בר ומחברות שעושות חשק לחזור לספסל הלימודים ובעיקר לילדוּת: תמר נהיר ינאי

פריטים מתוקים ליצירה: תמר בר, יעל יניב, green gate

אז חזרנו בשמחה עם שולחן וכל ההפתעות שבזבזתי בבת אחת... כי ככה זה כשאת מתרגשת יותר ממנה וההפתעות הן יותר לך מאשר לה... (ומי לא זוכר את הכיף בשבוע הראשון, כשהכל חדש ונוצץ וכיף לכתוב במחברת הנקייה עם העיפרון המחודד והטושים הצבעוניים...ואז זה נגמר. מתחילים לחפף...חוץ מיפעת לוי).

ואני, כל מה שייחלתי זה לזמן הזה שלנו יחד, עם תירוץ ממש חשוב להיותנו שתינו בלבד, כמו פעם. ורציתי עוד,
רגע לפני...
אז במעט שנשאר, גייסתי את כל הסביבה האוהבת, שתאהב לה את שאר בני הבית
והגדולה ואני נצא לשוח.
לאן? ליצור משהו. בזה אנחנו טובות וכשאין מפריע, אנחנו גם טובעות... שעות...
אז למען מטרה נעלה (כיתה א...אלא מה?) נסענו עד לילך הלבבית והמוכשרת (העוגות של לילך), לעצב עוגה לתפארת כיתה א, בבצק סוכר. סדנא פרטית לשתינו בממלכת יצירה מתוקה. בסדנא עצמה גיליתי שאני יותר נהנית לשבת לצידה של מיכלי ולצפות בה מחוללת פלאים...
ואיזה כיף יהיה לבוא ליום ההיכרות בביה"ס החדש עם מחווה שהכינה מיכל לחברותיה, בשתי ידיה. כ"כ אופייני לה וכ"כ נותן לי ביטחון שיהיה בסדר. היא כבר גדולה. אז מה אם לא אוכל לשבת לצידה בכיתה...

מיכלי שלי,
לא עושה עליי בכלל רושם כל ה"כיתה א" הזה,
בשבילי תמיד תהי התינוקת הקטנה (והבוגרת) שלי...
תהי קטנה, מאומה לא יברח לך,
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
בהצלחה בדרכך החדשה והמרגשת!
אוהבת מאוד,
אמא