כפית של דבש

במשפחה המורחבת שלי, חלק מתפקידיי הם לוגיסטיקה רבתי, תפריטים ועיצובים, ימי הולדת, מפגשים וקינוחים...
(פספסתי משהו?). זה לא שאין מוכשר ממני שיבצע אחד מאלו וזה לא שהם לא התנדבו לבצע... זו אני שחייבת ידי בכל.
(אם לא מחשיבים דעתה של סבתא מרגלית שתמיד אומרת במבטא המיוחד לה: "אז מי יעשה אם לא את?!" וגם: "אז איך נעשה?" ואפילו: "יש קובה! טרי! עכשיו טיגנתי" (אבל זה לפוסט אחר)).
וזו ההנאה שלי- תירוץ ממש טוב להפיק/ להכין/ לרקוח אירוע ועוד לאנשים האהובים עליי ביותר.
והפעם בתכנית- ראש השנה.
לא, לא אצלי. תודה רבה! אני אמנם אוהבת את המשפחה שלי, אבל התחושה אליהם מתעצמת בעיקר בסביבות חג השבועות (ואז זה אצלי).
ועל אף שאצלי בבית מתעקשת על כלים אמיתיים, מהסוג ששוטפים ועשויים להישבר (הכלים והשוטף..), במקרה של חג רב משתתפים מחוץ לביתי, מצליחה לוותר לעצמי ומתפנקת עם כלים יפהפיים, שנראים כמעט הדבר האמיתי (אבל אי אפשר לשטוף אותם, סבתא).
יש לי חולשה לפרחוניים בצבעי הדגל, בכל צורה שהיא. וקרן שלי Dream and wishes, הביאה לארץ את הבשורה עם כלים חד פעמיים פרחוניים משגעים, הנקראים: פורצלן ומספקים לי אליבי מצויין לתחליף קרמיקה.
עוד לפני שהגיעו לנמל, היא כבר ידעה לשמור לי בצד. כזו אני, רגשנית וציידת חד פעמיים פורצלניים...
אז החג הזה, בסימן כחול לבן, (עם סכו"ם אמיתי, כי יש גבול לכל תעלול).
אבל מה לגבי הפינוקים?
משפחת חובבי המתוק מצפה להם, כמעט כמו לפרחוניים הפורצלנים שהזמנתי לחג ;)
אז חשבתי לי והתרגשתי מהרעיון לחזור אחורה למתוקים של פעם, לאלו שהורינו התרגשו מהם, כשלא היה מבחר כ"כ עשיר ומיותר כמו היום. וחשבתי על החיוך שיופיע גם בעיניו של סבי בן ה- 95. החכם והצלול כ"כ. זה ירגש וישעשע אותו.
אז הייתי "על זה". וחלמתי על התפוח המצופה סוכריה ועל סוכריות הדבש שסבתי הייתה קונה לנו בילדותי...
ואז גם איתרתי את עדי אנדוולט, שמכינה מתוקים מהזן הישן והאיכותי ואף מנחה סדנאות בנושא. אז נרשמתי!
וכ"כ שמחתי שהרעיונות שלי יקבלו צורה (ועוד מקצועית) ולעדי גם יש את המדחום של הסוכר שדורשים במתכונים הללו, אז אני מסודרת.
וכך ציפיתי לי בהתרגשות לפני הסדנא וגם הכנתי עוד כמה רעיונות, לטובת אלו שאין להם מדחום סוכר...
ואמש נסעתי לי לרעננה ופגשתי במופלאה הזו שמחזירה עטרה ליושנה ויחד עם עוד כמה מאותגרות סוכר, החלנו לעשות קסמים.

עדי סיפקה לנו חוויה מדהימה ומרתקת ובעיקר מסוכרת... החל בסיפורים שמאחורי כל ממתק, דרך טעימות שובביות ומסוכנות! וכלה בקופסאות וסרטים לנשיאת השלל המקסים לביתנו. היה כייף מאוד! למדתי והתפנקתי ואפילו הכרתי לי כמה חברות חדשות היישר לפייסבוק :).
ומאחר ושבתי לביתי עם אוצרות רבים וטעימים, נותר לי רק לבחור את הסטיילינג להגשה.

1. תפוח על מקל- (ויש גם מתכון באתר של עדי: תפוחי עץ מסוכרים).

2. כפיות דבש- במקום שוקולד, יצקתי לכפיות המעלפות מ- buba, סוכריות דבש.
יצא מקסים וטעים. לכל אורח כפית- פינוק מתוק שהוא גם מתנה לחג!

3. עוגת דבש בספלים אישיים- בחרתי מתכון משגע ואפיתי בספלים המיוחדים לאפיה, מבית: Green gate. קינוח שהוא גם מתנה מפנקת וחמימה.

4. צנצנות/ שקיות צלופן עמוסות כל טוב מהסדנא. נשאר רק לקשט עם מדבקות של יעל יניב ודוייליס של "אגדה":

"לא נגענו" ככה חזר מהסדנא. הקפדה על הפרטים הקטנים.

5. דובשניות- הדרך הקלה להיות בלי (עבודה) ולהרגיש עם (פינוק מתוק).
אפשר להכין ואפשר גם לקנות. אני דווקא זוכרת את הדובשניות הקנויות לטובה. (ואפשר גם מרשמלו עבודת יד מהסדנא של עדי).

בכל צלחת מניחים דובשנית/ מרשמלו עם דגל (וואשי טייפ או אפילו מדבקה על קיסם). אפשר לכתוב שנה טובה ואפשר לכתוב את שם האהוב ובכך לסגור פינה עם סדר הושבת האנשים סביב השולחן.
ותמיד אפשר למלא כלי יפה ומזמין בדובשניות/ נשיקות ולאחל שנה טובה ומתוקה.
לכולכם!!









שנת עשייה והגשמת חלומות!
באהבה,
אורי