עם תחילת העונה, מתקבל משלוח במשפחה: ריבת משמש ביתית של סבתא אולגה.
(אגלה לכם בסוד שאיני נמנית בין המעריצים של ריבת המשמש... של אולגה דווקא כן! ...אני בעד התות, אבל זה לפוסט אחר...).
אבל בכל זאת, ריבה ביתית, טבעית... מי אמר בריאות ולא קיבל? ואצל הקטנה- אין תלונות בעניין (2 קילו סוכר, זה די והותר עבורה).
בעלי הגאון, הבין שעם כמות כזו של ריבה (כל נכד והצנצנת שלו..), נשארת כמות לא מבוטלת של גוגואים מיותמים...
ועל הדרך נזכר במשחק מילדותו, לפני עידן ה'מָסַכִים'*...
ועוד חלפו במוחו השעות הארוכות המחכות לנו בשבת...
וכך נולד הרעיון.
חיפש קופסת נעליים- מצא.
חיפש סכין יפנית- לא מצא.
צבע, חתך וזה מה שיצא:
בשבת, שלף הקופסא והכמות הלא מתקבלת על הדעת של הגוגואים (הי, קבוצת "בר-תן" בפייסבוק, מישהו רוצה לברתן גוגואים?) ויאללה משחקים!!
הבנות נהנו, גם האבא והאמא שקצת התחרו...
ובעיקר ניסו כולם להרחיק את ההיא שחשבה שהמשחק הוא לשלוף גוגואים מהקופסא ולשים בפה..
המשחק המשיך גם ביום ראשון, כשחזרו מהגן והבנתי שיש לנו קלף מנצח ביד וחבל לא לשתף הורים, שבזמנים מסוימים אין בידם 'מָסָךְ' לספק לילדים...
ועל הדרך רוצים גם למחזר וגם לשפר יכולות כמו: תכנון, התמקדות והפרדת תנועה (זריקת הגוגו עם היד, ללא התקדמות הגוף) ואף יכולות חשבוניות (זיהוי מספרים והבנת כמויות).
והכל תחת כותרת של זמן איכות עם הילדים.
אה, וללא חשבונית בסוף טיפול :)
והילדה היצירתית שלי כבר מצאה קופסא גדולה, ממנה ביקשה להכין את הגרסה השכונתית...
עוד בסוף השכנים ישלמו לה... :)
בסופו של דבר, היה שווה הכל ולו רק בשביל לשמוע על ה- 'שָה-שָה'...
'מנהג' משעשע של ילדים שמאסו באיסוף הגוגואים/ גולות והיו מטפסים למקום גבוה, צועקים בקול: "שָה-שָה!" וזורקים את כל השלל, שצברו... ילדים עם קליטה מהירה, היו שומעים הקריאה ורצים לאיסוף השלל.
אני כבר שוקדת על 'שָה-שָה' אינטרסנטי משלי... משהו כמו- כל יצירות הגן..
ומי שבכל זאת חשקה נפשו בריבת משמש (כי לפעמים הגוגו הוא רק תירוץ...), להלן המתכון של סבתא אולגה:
בסיר גדול מערבבים 8 ק"ג משמשים (ללא הגוגואים..) עם 2.5 ק"ג סוכר, ללא תוספת מים.
("בפירות יש מספיק מים").
מערבבים עם כף עץ על אש נמוכה, כ- 40 דקות, עד הסמכה ("שלא יהיה רך מידי ושלא יהיה סמיך מידי").
תוך כדי ערבוב, טועמים ומוסיפים סוכר לפי הצורך.
כשמתקרר, מעבירים לצנצנות מעוקרות (שטופות במים רותחים).
("ואת הגוגואים לשמור לנכדים").
*'מָסַכִים'- (שם כולל לכל הטכנולוגיה המחוברת לחשמל/ בטריה. השם הומצא על ידי בן של חברה שפשוט החל לבקש: " 'מָסָךְ' ולא משנה לו איזה...).
(אגלה לכם בסוד שאיני נמנית בין המעריצים של ריבת המשמש... של אולגה דווקא כן! ...אני בעד התות, אבל זה לפוסט אחר...).
אבל בכל זאת, ריבה ביתית, טבעית... מי אמר בריאות ולא קיבל? ואצל הקטנה- אין תלונות בעניין (2 קילו סוכר, זה די והותר עבורה).
בעלי הגאון, הבין שעם כמות כזו של ריבה (כל נכד והצנצנת שלו..), נשארת כמות לא מבוטלת של גוגואים מיותמים...
ועל הדרך נזכר במשחק מילדותו, לפני עידן ה'מָסַכִים'*...
ועוד חלפו במוחו השעות הארוכות המחכות לנו בשבת...
וכך נולד הרעיון.
חיפש קופסת נעליים- מצא.
חיפש סכין יפנית- לא מצא.
צבע, חתך וזה מה שיצא:
 |
| כללי המשחק: כנגד קליעה בחור אשר לצד מספר מסויים, השחקן מקבל גוגואים בהתאמה. |
בשבת, שלף הקופסא והכמות הלא מתקבלת על הדעת של הגוגואים (הי, קבוצת "בר-תן" בפייסבוק, מישהו רוצה לברתן גוגואים?) ויאללה משחקים!!
הבנות נהנו, גם האבא והאמא שקצת התחרו...
ובעיקר ניסו כולם להרחיק את ההיא שחשבה שהמשחק הוא לשלוף גוגואים מהקופסא ולשים בפה..
המשחק המשיך גם ביום ראשון, כשחזרו מהגן והבנתי שיש לנו קלף מנצח ביד וחבל לא לשתף הורים, שבזמנים מסוימים אין בידם 'מָסָךְ' לספק לילדים...
ועל הדרך רוצים גם למחזר וגם לשפר יכולות כמו: תכנון, התמקדות והפרדת תנועה (זריקת הגוגו עם היד, ללא התקדמות הגוף) ואף יכולות חשבוניות (זיהוי מספרים והבנת כמויות).
והכל תחת כותרת של זמן איכות עם הילדים.
אה, וללא חשבונית בסוף טיפול :)
 |
| "אמא, אפשר עוד גוגואייים?" |
עוד בסוף השכנים ישלמו לה... :)
בסופו של דבר, היה שווה הכל ולו רק בשביל לשמוע על ה- 'שָה-שָה'...
'מנהג' משעשע של ילדים שמאסו באיסוף הגוגואים/ גולות והיו מטפסים למקום גבוה, צועקים בקול: "שָה-שָה!" וזורקים את כל השלל, שצברו... ילדים עם קליטה מהירה, היו שומעים הקריאה ורצים לאיסוף השלל.
אני כבר שוקדת על 'שָה-שָה' אינטרסנטי משלי... משהו כמו- כל יצירות הגן..
ומי שבכל זאת חשקה נפשו בריבת משמש (כי לפעמים הגוגו הוא רק תירוץ...), להלן המתכון של סבתא אולגה:
בסיר גדול מערבבים 8 ק"ג משמשים (ללא הגוגואים..) עם 2.5 ק"ג סוכר, ללא תוספת מים.
("בפירות יש מספיק מים").
מערבבים עם כף עץ על אש נמוכה, כ- 40 דקות, עד הסמכה ("שלא יהיה רך מידי ושלא יהיה סמיך מידי").
תוך כדי ערבוב, טועמים ומוסיפים סוכר לפי הצורך.
כשמתקרר, מעבירים לצנצנות מעוקרות (שטופות במים רותחים).
("ואת הגוגואים לשמור לנכדים").
*'מָסַכִים'- (שם כולל לכל הטכנולוגיה המחוברת לחשמל/ בטריה. השם הומצא על ידי בן של חברה שפשוט החל לבקש: " 'מָסָךְ' ולא משנה לו איזה...).
2 תגובות:
אני אוהבת את הכתיבה שלך :-)
קופסת המשחק נפלאה ורק מדגישה עד כמה קל להקים את הילדים מהמסכים (גם אצלנו קוראים לזה כך) אם רק נלמד אותם מה לעשות עם הזמן שמתפנה פתאום.
החלום שלי ושל בתי הבכורה, הוא ארון המגירות של "מר מוכשר" ושולחן ענק ליצירות.
נראה אותך אז מקימה אותה ואותי...
:)
תודה על הפרגון!
הוסף רשומת תגובה