ביום בהיר אחד, פינקנו את מיכלי בתשומת לב פרטית (רוני השובבה היתה בגן) והלכנו לצפות בסרט הדרדסים בקולנוע.
אבא, אמא, ילדה ופופקורן אחד גדול ומצמיא.
ביום בהיר אחר, חגגנו לה יום הולדת חמישי במתכונת דרדסים. (הם חגגו יום אחד, אני התכוננתי חצי שנה בערך...).
טורקיז ולבן, זה כל מה שראיתי בתקופה הלא מבוטלת הזו. ואם אפשר את זה בנקודות, אני בכלל מאבדת את זה....
מילא, שאני הסתנוורתי, אבל סובביי נדבקו גם כן והחלו לחלום בלילות על טורקיז מנוקד.... מזל שהתאריך הגיע ולא הספקתי לצבוע גם את העצים בגינה של חמי וחמותי בצבעים השולטים.
בכל זאת, אזדקק לה בעתיד....וחמי היקר והטוב, סבלני לצרכיי. בנתיים....
לאחר צביעת הפלקט, המשיכו הבנות להפעלה המוסיקלית.
עליהן היה לאתר ברחבי הגינה, סלים בצבע טורקיז (אלא מה?).
הסל הראשון טמן בחובו ערכות לשזירת צמידי דרדסיות בצבעים המתאימים... והבנות ניגשו למלאכה.
הסל השני הכיל מטפחות לבנות לעיטוף ראשי הדרדסיות והאחרון (והמנוקד!), הכיל תלבושת אישית לכל אחת מהמתוקות.
הסל השני הכיל מטפחות לבנות לעיטוף ראשי הדרדסיות והאחרון (והמנוקד!), הכיל תלבושת אישית לכל אחת מהמתוקות.
תוך מספר דקות התמלאה הגינה בדרדסיות שובבות ושמחות!!! שמיאנו ללכת הביתה...
הדרדסית האישית שלי היתה מאושרת וכבר למחרת הודיעה לי על נושא אפשרי ליום ההולדת הבא שלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה